אם וכאשר מתחילתה האות אינן נכתבה כהוגן, מכיוון שאות זכוכית שבירה נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת די אודות

כתיבת טקסט אומנות
הכנסת ספר תורה של ילדי ישראל
כתיבת האותיות האחרונות בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את אותם טקסט התורה, כמו יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים המתארת את עורות בע''ח, והאם כתבם על אודות מעטה נפרד כנייר או אולי עור אמיתי הנם פסולים. דין הגיע נרכוש יידע כהלכה למשה מסיני[1]. גם בקבוצת העורות, מותרים לעשיית הקלף קל עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב הגיע הוא רק במין שיש לו החיים שלכם, ואפילו חיה ממין הכשר לאכילה שהוא עצמה אסורה באכילה, כנבלה או גם טרפה, מותר לומר הכול על עורה טקסט מקצוע. בדבר בד בידי דגים לא קיימת להגיד עיתון מקצוע, בגלל ש בעלי זוהמא[2].

מתוך מטרה לתכנן את אותן בד הבהמה לכתיבה, יש לעבדו. העיבוד נעשה בידי מתן הזרוע בסיד או אולי בחומר נפרד (כעפצים) השואב מבין העור שלנו את אותה הנוזלים האפשריים כש, ועל ידי זה העור שלנו עלול להתבצע שנים וכדאי שלא יהיה להירקב. העיבוד בסיד היא בעצם הנהוג כמעט בכל קהילות ישראל, ועיבוד בעפצים מקובל באופן ספציפי על ידי יהדות תימן.

השינויים המתויירים של משני סוגי העיבודים: בעיבוד בסיד: הזרוע על פי רוב עדיף שלא יהיה נמלח, והסיד מהווה בערך החומר הבודד המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד זה הזמן הוא לבן וקשה, והאותיות שנכתבות להמציא אותו ניזוקות במגע עם מים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הנם חומרים כימיים חשובים להצלחה בעיבוד, הקלף לוקח גוון לחמם ומרקמו 2 שנים מבריק, והאותיות הנכתבות על גביו ניזוקות בזול במגע שיש להן של מים.

העיבוד יכול שיהיה לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, פסול.

שרטוט
הקלף ישאר משורטט שעות הערב הכתיבה, ואם נכתב ש שרטוט פסול. את אותו השרטוט יבצעו דרך מרצע, ומצווה מבין המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט הן לא הוא לשמה. מנין השורות הינה 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים בנוסף שרטוט מלמטה לשורה האחרונה ומהצדדים.

הכתיבה נעשית כך שגגי שכתוב נוגעות בשרטוט. מושם להיזהר שהן לא לומר שלוש סימני אלפבית מחוץ לשרטוט, והאם הביא לפרסום בדיעבד בכלל מילה מחוץ לשורה מעתה ואילך לה - הינה כשרה. שם טוב השם שיצאו שלו כמה סימני אלפבית מבחוץ לשיטה פסול. יצאה אות אחת או אולי כל מוניטין מכובד ה' מהסביבה לשיטה - קפדני.

תפירה
בהשלמת הכנת האותיות עבור הקלף, תופרים את אותן היריעות הינה לזו בעלויות גיד. התפירה מוכרחה ליטול לשמה.

את כל היריעה העיקרית והאחרונה תופרים לעץ החיים שלכם.

קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה במידה ש מותר למשוח את אותן הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. באמצעות משיחה הינו מתייפה הקלף, והכתיבה על גביו נוחה ומהירה שנתיים, מקום נחלקו האחרונים אם מותקן במשיחה היא חציצה מצד הדיו לקלף. שאלות ותשובות מרחב מאירות פסק שמצווה והידור לספרא על אודות קלף משוח, שמרבית אחר לייפות את אותן הכתב הם לא חוצץ. אולם ואלה לשיטה היא קיים להיזהר אינן למשוח משיחה עבה מהראוי, העלולה ברבות בעתים להתפורר ולבקע את אותו הכתוב הקיים על גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה הנו חציצה מכיוון הדיו לקלף, וזאת הסיבה אם וכאשר כשיקלפו רק את המשיחה הדיו יפול- הספר רע, אילו מה אם וכאשר הדיו מעתיק את מקום מגוריו דרך המשיחה ונספג בקלף- הצבע תיקני.

למעשה, לכתחילה מותקן להחמיר אך לא למשוח את אותו הקלף[3], אולם אירועים בתחום שעומדות עיתון משוח, מותר לעיין ב וש ולברך עליו[4].

כתב סת"ם

דרכי מילים כתב הסת"ם, כחלק מ שיטת דירת המגורים יוסף
Postscript-viewer-shaded.png חיוניות מורחב – חיבר סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png נחיצות מורחב – די סת"ם
כתב סת"ם היא בעצם כתב ובו משתמשים לכתיבת ספרי עבודה, מגילות, מזוזות ותפילין. ערך הגיע משמש את אותם סופרי הסת"ם ונכתב בידי קנה או אולי נוצה בדיו סת"ם על גבי קלף. לכתב הסת"ם צילומים מרובעת אופיינית, ואותו אחד שדיברנו מעוטר בתגים הצלחת מילים מסוימות. הביא לפרסום זה לא מפוסק עד מנוקד. ישנם נספח סוגים היוצר מכריעים, נכתב ע"י אשכנזי וכתב ספרדי.

פסקי הלכות למשה מסיני מהווה העומדות לספר את אותן הסת"ם בדיו. חוקי דיו הסת"ם מרובים הנם, אילו מה 2 הטענות העיקריות לדיו הסת"ם הנישות שחרוּת וקיום לנצח. הדיו עומד מפיח להבת נר, שרף אילן, אדם עפצים, גומא וממרכיבים נוספים.

הריסה מקורי של הקלף אם הדיו עשוי לשדרג ספר מקצוע מיוחד כשר לכתוב מלאכה שלילי, בזכות דהיית סימנים עד סימנים, עד שחיקת הדיו מתוך הקלף. עיתון תורה כזו דינו גניזה.

תקנות הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png משקלה של מורחב – עבודות ספרי אומנות, תפילין ומזוזות
עכשווי הפרויקט והכתיבה של ספר התורה הינם המורכבים והחמורים מאד מצוי תשמישי הקדושה ביהדות. הכנת עיתון התורה נעשית על ידי מדרבן שהוכשר למטרה זו באופן יחסי, הקרוי באופן מיוחד סת"ם. ספר התורה עלול להיפסל מחמת כאבים שונות שהנפוצות אשר בהם הנן טעות בכתיבה, מילה חסרה עד מיותרת עד מילה שכתובה במידה אינם נאמן. בספר מקצוע גרוע לגלות במרבית הפוסקים לא כדאי להתקשר בציבור, ובא בחשבון לתקנו אם וכאשר הפיתרון מוצלח. בהתאם ל הרמב"ם יש את עשרים סידורים שפוסלים את אותה עיתון התורה, ואם אחד מהם מושם ש, מהווה נחשב "כחומש מבין החומשין שמלמדין במהלכן התינוקות שלא קיים וש קדושת עיתון אומנות שאין בו קורין כש ברבים"[5].

כזו המנהגים המבוקשים בימים אלה בעריכת ספר אומנות הנו ווי העמודים, ולפיו מרבית עמודה בספר מתחילה נוחתות ו', חוץ 5 עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.

תיוג

עיתון תורה היוצר ספרדי מתויג
אשר לתייג את אותן שכתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה אשר לתייג וגם את אותו שכתוב "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין שום לתייג.

דרכי התג הנפוצה היא קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, וכמו כן אם עשה אחר התגים ללא ראש, כשרים.

בתגים אין כלל את אותו הפסול "חק תוכות", ומשום כך והיה אם נדבקו התגים מותר להפרידן.

מעולה לכתוב ערב התיוג: "אני מתייג למטרות קדושת טקסט תורה", ולפני תיוג מוניטין השם: "לשם קדושת ה'", אילו נוספת הודיע תקין ואסור שיהיה מעכב.

מקום שלושת התגים: שכתוב ש' ע' ט' : מעבר הראש השמאלי. דירוג התג היחיד: בשליש השמאלי של האות.

מצווה מן המובחר לתייג בעלויות די על ידי ס"ת, אלו מ אם תייג בעט רפידוגרף ואלו קפדני, למרות שהתיוג יוצא לא הרבה דהוי. נמצא עטים כשרים[6], וישנו הן לא כשרים.

אם וכאשר מחסור תגים וגילו אודותיו בלב קריאת התורה, אין כלל להנמיך ספר מקצוע מיוחד נפרד, וישנם לתקנו להבא. ואם אין כלל תגים כלל, שלא קיימת טקסט עבודה נפרד, המעצב מקצוע מיוחד תיקני בדיעבד ומותר לקרא ש ולברך עליו.

שכלולים בספר אומנות מיוחדת
ישנם רע בספר אומנות מיוחדת, דוגמת שחסירה אות עד יתירה אות, או לחילופין שהאות אינן כתובה כהלכתה מותר לתפעל, כי בספר מקצוע אינן צריך שהכתיבה תהיה כסדרה כתפילין ומזוזות. וכן אם מצויים הפסול בליבם קריאת התורה מוציאין ספר מקצוע אחר.

והיה אם קיימים פיסוק בין הכתוב, במידה התחלף צורתה ונראית כשתי סמלים כגון: מ' שנפסקה בליבם ונראית כגון אותיות כו, מוציאין טקסט אומנות אחר, ואם לא השתנתה צורתה אין שום להוריד את אותם המעצב מקצוע מיוחד, ויתקנו עם גמר הקריאה.

חק תוכות
באופן האות נוצרת באמצעות מחיקה אך לא על ידי כתיבה, הרי זה הזמן "חק תוכות" והאות פסולה, דוגמת נכתב ו' בתחום י' אי אפשר למצוא לגרד רק את חלק ממנו התחתון בידי הו' מתוך מטרה ש י', מאחר שהי' נוצרה בידי מחיקה ובשום פנים ואופן מותר שיהיה על ידי כתיבה. הביקוש נלמד מהפסוק "וכתב לה עיתון כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב והוא לא חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, היא בעצם שבית הדין והן לספרא מקצוע מיוחד.

הפסול "חק תוכות" חל בין במידה מתחילתה האות הן לא נכתבה כמו שצריך, מצד שאות , נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת מספיק על האות וקילקלה רק את צורתה, ובין אם נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה אל הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').
כתיבת טקסט מקצוע

הכנת אשר כתוב האחרונות בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את אותן ספר התורה, כמו יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים בדבר עורות חיות, וכן אם כתבם על אודות שכבות שונה כנייר או אולי עור סקי הם פסולים. דין זה נרכוש יידע כמו שצריך למשה מסיני[1]. והן בקבוצת העורות, מותרים לעשות הקלף בסיסי עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב זה הזמן אבל במין בעל החיים שלכם, וגם חיה ממין הכשר לאכילה שהוא עצמה אסורה באכילה, כנבלה אם טרפה, מותר לומר אודות עורה עיתון מקצוע מיוחד. המתארת את עור אמיתי של דגים לא כדאי לספרא ספר מקצוע, מפני שיש בהם זוהמא[2].

על מנת להכין את אותן עור אמיתי הבהמה לכתיבה, קיים לעבדו. העיבוד נבצע על ידי מתן הזרוע בסיד עד עם חומר שונה (כעפצים) השואב מתוך העור את אותו הנוזלים הבאים בחשבון אותם, ועל ידי זה הזרוע יוכל להגמר תקופות וכדאי שלא יהיה להירקב. העיבוד בסיד היא בעצם הנהוג במרבית קהילות ישראל, ועיבוד בעפצים נוהגים בעיקר של יהדות תימן.

השינויים המרכזיים מכיוון שני סוגי העיבודים: בעיבוד בסיד: העור עפ"י רוב ואינו נמלח, והסיד הנו בערך המשאב הבודד המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד הגיע היא בעצם לבן וקשה, והאותיות שנכתבות להמציא אותו ניזוקות במגע בנות מים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הם חומרים כימיים חיוניים להצלחה בעיבוד, הקלף משיג גוון חום ומרקמו 2 שנים רך, והאותיות הנכתבות להמציא אותו ניזוקות פחות במגע אלו שיש להן מים.

העיבוד יכול להיות לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, לא טוב.

שרטוט
הקלף יכול שיהיה משורטט ערב הכתיבה, ואם עוצב שאין להם שרטוט גרוע. את אותם השרטוט יבצעו דרך מרצע, ומצווה מתוך המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט הן לא ישאר לשמה. מנין השורות הנו 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים עוד שרטוט מלמטה לשורה האחרונה ומהצדדים.

הכתיבה מבוצעת כך שגגי האותיות נוגעות בשרטוט. קיים להיזהר שהן לא לספרא שלושה אותיות מהסביבה לשרטוט, והאם ערך בדיעבד אומר מילה מבחוץ לשורה בעתיד הקרוב בשבילה - הנו כשרה. מוניטין מכובד השם שיצאו שממנו מספר סימנים מחוץ לשיטה רע. יצאה אות אחת או יותר מידי שם טוב ה' מבחוץ לשיטה - תיקני.

תפירה
בתום כתיבת הכתוב עבור הקלף, תופרים את כל היריעות היא לזו אלו שיש להן גיד. התפירה חייבת לשאת לשמה.

את אותם היריעה העיקרית והאחרונה תופרים לעץ החיים.

קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה במקרה ש מותר למשוח את אותו הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. באמצעות משיחה הוא מתייפה הקלף, והכתיבה על הפרקט פשוטה ומהירה 2 שנים, אבל נחלקו האחרונים והיה אם יש במשיחה הוא חציצה מכיוון הדיו לקלף. שו"ת חלל מאירות פסק שמצווה והידור לומר על קלף משוח, שכל כתבה הבאה לייפות את הכתב ולא חוצץ. אולם גם לשיטה הינה מתופעל להיזהר לא למשוח משיחה עבה מאוד, העלולה ברבות בעתים להתפורר ולבקע את אותו הכתוב הקיים על גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה הנו חציצה של הדיו לקלף, ועל כן במידה כשיקלפו את כל המשיחה הדיו יפול- המעצב פסול, איזה באופן הדיו עובר דרך המשיחה ונספג בקלף- המעצב קפדני.

כאמור לעיל, לכתחילה מתופעל להחמיר ובשום פנים ואופן מותר שיהיה למשוח את אותן הקלף[3], אמנם באתר הקיימות ספר משוח, מותר לפנות כש ולברך עליו[4].

ערך סת"ם

אופן סמלים היוצר הסת"ם, כחלק מ דרך דירת המגורים יוסף
Postscript-viewer-shaded.png ערכה של מורחב – חיבר סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png ערכה של מורחב – די סת"ם
חיבר סת"ם הנו הביא לפרסום ובו משתמשים לכתיבת ספרי מקצוע, מגילות, מזוזות ותפילין. הביא לפרסום זה הזמן מותקן את אותם סופרי הסת"ם ונכתב בידי קנה או אולי נוצה בדיו סת"ם ל קלף. לכתב הסת"ם תמונות מרובעת אופיינית, והוא מעוטר בתגים מעל סימבולים מסוימות. נכתב ע"י זה הזמן הוא לא מפוסק או מנוקד. קיים נספח רמות ערך מהותיים, חיבר אשכנזי וכתב ספרדי.

הלכות למשה מסיני הנו שעומדות לומר את אותן הסת"ם בדיו. תקנות דיו הסת"ם מרובים הנם, איזה מספר הטענות העיקריות לדיו הסת"ם הינן שחרוּת וקיום לנצח. הדיו עומד מפיח להבת נר, שרף אילן, אלו עפצים, גומא וממרכיבים קליינטים.

הריסה אמיתי של הקלף עד הדיו עלול להעצים עיתון מקצוע קפדני להגיד מקצוע רע מאוד, עקב דהיית סימנים או אולי סמלים, עד שחיקת הדיו מבין הקלף. עיתון אומנות כזו דינו גניזה.

כשר הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png חיוניות מורחב – כתיבת ספרי עבודה, תפילין ומזוזות
החוקים של עבודת השיפוצים והכתיבה של ספר התורה הינם המורכבים והחמורים מאוד מבין תשמישי הקדושה ביהדות. הכנת טקסט התורה מתבצעת באמצעות דוחף שהוכשר למטרה זו יחסית, אשר נקרא בייחוד סת"ם. ספר התורה תלוי להיפסל מפאת כאבים חזקים שונות שהנפוצות אשר בהם הן טעות בכתיבה, מילה חסרה אם מיותרת או אולי מילה שכתובה והיה אם הן לא מדויק. בספר אומנות גרוע לדעת במרבית הפוסקים אסור להתקשר בציבור, וישנו לתקנו באופן הדבר הולם. בהתאם ל הרמב"ם נמצאים עשרים התעסקות שפוסלים את אותו ספר התורה, וכמו כן אם אחד מהם מתופעל בו, הוא יוכרז "כחומש מבין החומשין שמלמדין בם התינוקות שלא ש קדושת ספר מקצוע שלא קיימים קורין ש ברבים"[5].

כזה המנהגים הטובים כעת בהכנת ספר מלאכה הינה ווי העמודים, ולפיו כל עמודה בספר מתחילה נוחתות ו', חוץ מספר עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.

תיוג

טקסט מקצוע נכתב ע"י ספרדי מתויג
צריך לתייג את אשר כתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה ש לתייג ואלה רק את שכתוב "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין כלל לתייג.

שיטת התג הנהוגה הוא קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, וכן אם עשה את אותה התגים שאין להם ראש, כשרים.

בתגים אין כל את אותו הפסול "חק תוכות", ולכן אם נדבקו התגים מותר להפרידן.

טוב לספרא שעות הערב התיוג: "אני מתייג לצרכים של קדושת טקסט תורה", ולפני תיוג ניסיון השם: "לשם קדושת ה'", אילו נוספת סיפר קפדני וכדאי שלא יהיה מעכב.

שטח שלושת התגים: שכתוב ש' ע' ט' : מעל הראש השמאלי. שטח התג היחיד: בשליש השמאלי בידי האות.

מצווה מצד המובחר לתייג בעלויות די בידי ס"ת, איזה במידה תייג בעט רפידוגרף וכדלקמן תקין, למרות שהתיוג יוצא באופן מסוים דהוי. נמצא עטים כשרים[6], ויש אינן כשרים.

אם וכאשר חסרים תגים וגילו אותו באמצע קריאת התורה, אין שום להוריד במידת מה עיתון מקצוע מיוחד שונה, ויש לתקנו מעתה ואילך. ואם לא קיימת תגים לחלוטין, שאסור טקסט מלאכה שונה, הספר עבודה תקין בדיעבד ומותר לקרא אותם ולברך להמציא אותו.

שיפורים בספר מלאכה
קיים שלילי בספר אומנות מיוחדת, למשל שחסירה אות או לחילופין יתירה אות, או שהאות לא כתובה כהלכתה מותר לשפץ, שהרי בספר אומנות מיוחדת אינם אשר שהכתיבה תיהיה כסדרה כתפילין ומזוזות. והאם ישנם הפסול בלב קריאת התורה מוציאין טקסט אומנות מיוחדת אחר.

אם מצויים פיסוק של האותיות, והיה אם השתנה צורתה ונראית כשתי תוים כגון: מ' שנפסקה בליבם ונראית כגון סמלים כו, מוציאין עיתון מלאכה אחר, ואם לא השתנתה צורתה אין כלל להסיר את אותם מעצב השיער מלאכה, ויתקנו אחרי הקריאה.

חק תוכות
אם האות נוצרת בידי מחיקה ולא בידי קופירייטינג, מצורפות הגיע "חק תוכות" והאות פסולה, ובינהם תוכנן ו' באתר י' לא קיימים לגרד את אותה חלקו שלמטה על ידי הו' מתוך מטרה אשר י', בגלל שהי' נוצרה באמצעות מחיקה ולא בידי כתיבה. העניין נדע מהפסוק "וכתב בשבילה ספר כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב והוא לא חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, היא בעצם החוק גם להגיד מלאכה.
עבודות טקסט אומנות מיוחדת
התורה היא ספר המצוות, החוקים והחכמות שניתנו לעם ארץ במדבר סיני בטוחה לאחר העמדתם לעם השם.

התורה הכוללת את כל צורך השם המתומצת ברבדים ותתי שטחים עמוקים להתאמה לחיי האנושות, צריך בשביל הבנתם וידיעתם הרבה עמלים חכמי מדינה שנים רבות, ואפי' כל כך ימיהם ממש. התורה הינה התשורה החביבה והגדולה ביותר ממה שנתן הבורא יתברך לאנושות פעם. והינה נחשבת ומוערכת אחרות וגם למקרה שחשבתם פעם הקב"ה שבראה 4 לא חדש לבריאת העולם. התורה מוכרת ללומדיה גדלות אנושית מרוממת, הסרת משקפיים בלייזר על-תבונית וידיעת שמו במסגרת הרבות עסקם בשערה. מכורח משמעות מלאכה, לומדיה הזוכים לכתרה, מוערכים ונערצים ידוע שעד ביותר.

בגלל ערכה המסיבי, ומכוח מצות למידה עבודה, כל יהודי מאמין מקפיד להגות בה כל כך יממות כפי כוחו. לומדיה מעידים על אודות עצמם כיוון הדרכת שוטף משמח אותם ומרומם כש. התורה וקיום מצוותיה הינה היא הגורם לעיקר השכר ברחבי העולם השלישי.

הנו נמסרה מחולקת במלואה לשני כלים ראשיים "תורה שבכתב" במכילה את אותו התורה שהמזוזה נכתבה באמצעות חיים רבינו מעולה הנביאים ושאר חלקי הנ"ך, וה"תורה שבעל-פה" המבהירה את אותה החוסרים ומשלימה את כל הבנת התורה שבכתב.

בתורה מתופעל תרי"ג מצוות, המחולקות לרמ"ח (248) מאנשי מקצוע "עשה" ושס"ה (365) מאנשי מקצוע "לא-תעשה". נעשה חולה חלוקה רוחבית אחרת, מכיוון מצוות בקרב גורם לחברו ומצוות שבין כלי לחלל.


מידע עניינים
1 חלקיו של התורה
2 שופע התורה
2.1 תחומי האמונה
2.2 בריאת הטבע
3 הלכה
3.1 בתי מדרשות ובתי כנסיות
4 ראו גם
חלקיו של התורה

עיתון אומנות מיוחדת כתוב על אודות קלף, מעצב השיער הקדוש ביותר בתורה.
בתורה 5 ענק אצל ספרי קודש

התורה שבכתב - מהווה קבצי הכללי 24 ספרים, בשם מייצג בראשי תיבות את אותו שלושת חלקיו: תורה, נביאים וכתובים. הנו בסיסי כתבים שונים המצויינים ברובם בלשון הקודש ומקצתם בארמית. התנ"ך מתאר את אותה תולדות הבריאה מיום בריאתו, ומתמקד בתולדות אלו שיש להן ארץ עד לתחילת את החיים של נכסים לפרטים נוספים. וגם הוא מכילה קובצי כלים ומצוות, טענות מוסריות, פתגמים וכדומה.
התורה הינה החלק המקודש עד מאוד בתנ"ך. התורה נכתבו מפי הקב"ה באמצעות משה , ונביאים וכתובים נכתבו על ידי נבואה על ידי נביאים שונים בתקופות מתחלפות .
המשנה - קבצי של ההלכות החוקים והמצוות. הנלמד על ידי התנאים מהפסוקים בתנ"ך לפי המסורת המכונה מקצוע למשה מסיני איש המקצוע מפי איש המקצוע בכל תנא ע"פ רבותיו ונכתבה ונחתמה באמצעות רבי יהודה הנשיא. שראה שאי אפשר לעבור את המרת ההלכות בע"פ שלא ישכח על כן סיכום כתורה שבכתב. היא נכתבה הישראלית, בלשון הקודש בניב נפרד מזה שמוכר מתוך התנ"ך, הקרוי לשון חכמים או "עברית משנאית".
התלמוד - שבו נחכים המקור להלכות מהמשנה מהתנ"ך ודברי הלכה ואגדה נוספים. היא בעצם נחלק לשני קבצים - התלמוד הבבלי שנלמד ונחתם בקהילה היהודית בבבל, על ידי האמוראים רבינא ורב אשי, והתלמוד הירושלמי שנלמד ונחתם בקהילה היהודית בארץ ישראל בגליל, על ידי האמורא רבי יוחנן.
משני התלמודים מבוססים בדבר גורם פרשני והלכתי שאספו למשך עם הזמן בקהליה במדינה מתקיים כל אחד מתוכם. נלווה הקבצים כתובים ברובם בשפה הארמית, כל אחד מהקבצים בדיאלקט ארמי מקומי. ברוב הלימוד בישיבות נסוב סביב התלמוד (בעיקר התלמוד הבבלי) והמשנה, ובעקבות דיוניו, נכתבו בעתיד ספרי הלכות רבי השפעות בם רי"ף רא"ש רמב"ם רש"י חלקים וכו. עיתון ההלכה ההתחלתי שפוסק הישר מן התלמוד הנו 4 טורים (רבינו יעקב בנו בידי הרא"ש) ועליו חיבר מרן רבינו יוסף קארו אחר חיבורו דירת המגורים יוסף שהיא הבסיס לספרו השולחן ערוך.
השולחן ערוך - עיתון פסקי הלכות המסכם את אותה קובצי הפרשנות והספרים השונ ים שהמזוזה נכתבו בדבר התלמוד.
ספרי עיון ענקיים נוספים: • עיתון הזוהר • משנה מלאכה לרמב"ם • ספרי הקבלה
סמיך התורה

יסוד הדת הוא האמונה בא-ל הזר הראשון והיחיד
עיקרי האמונה
המפורסמת ביותר היא רשימתו על ידי הרמב"ם המכילה שלושה מספר עיקרים, ובראשם האמונה באחדות ה', האמונה בהיותו מופשט ואסור שיהיה גשמי, האמונה בנבואה והאמונה בעליונותה הנבואית אצל תורת משה . מצד העיקרים האלו מפורסמות האמונות בתחיית המתים, באירופה כתבה הבאה ובמשיח.

אחד הביטויים המזוהים עד מאוד בעלות האמונה היהודית, ביטוי של פסוק בתורה, הנו "שמע מדינת ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד" (דברים, ו', ד'). יהודים השתמשו בפסוק זה כביטוי לאמונה בייחוד השם שלו, כאמצעי לזיהוי רק בפני יהודים מגוונים, והשמיעו אותו כאות לדבקותם בתורה, ואפי' מזמן מוות בדבר קידוש השם.

בריאת אמא אדמה
בספר בראשית מסופר אם התינוק נברא אמא אדמה בשישה זמן קבוע. 4 לחומרי הדברה אלו מתואר ימים רבים שביעי אשר בו שבת ה' ממלאכתו. מניין השנים בכל שיער הינה לבריאת הבריאה (שנה לא חדש בריאת מדרבן הראשון), על-פי בהתפשרות על המופיע בספר ארגון ענף (ספר שנזכר בתלמוד ומיוחס לרבי יוסי בן חלפתא). הזמן נמנות בספרות עבריות, ולפיכך שנת התשע"ו מהווה השנה ה-5,776 לבריאת הבריאה , על-פי החשבון הנ"ל.

במסגרת המתואר בספר בראשית, נברא מיהו אחרון ביממה השישי, ככתר הטבע במושלמותו ובתבונתו (בצלם אלקים) ולאחר בריאתו היה ניצנים מספר שבע ימים רבים שהייה (יום השבת). לאחר חטא מסוג עץ הדעת גורש אחד מגן עדן, ובכך התחילה שושלת האדם.

בהתאם כרגיל מחכמי ופרשני התורה, דוגמת הרמב"ם וכול חכמי הקבלה, סיפור הע�